תקציר הרצאתו של דני (פרופ' דניאל גרינברג ממייסדי בי"ס סדברי וואלי) ביום עיון בנושא "הערכה בחינוך הדמוקרטי", שהתקיים בסמינר אוהלו, בספטמבר 2004
מה אנחנו רוצים מִבּוֹגֵר בית ספר? לשם מה אנחנו מקימים בית ספר? מה התוצאה שאנחנו מקווים לה מבוגר בית ספר תיכון? זה תלוי בתקופה ובחברה. מה שאנחנו רוצים מבתי הספר שלנו, קשור קשר הדוק לסביבה החברתית שבה נמצא בית הספר, והתוצאה הרצויה לנו היא בוגר בית ספר שיוכל להיות מבוגר מתפקד במאה העשרים ואחת. זה שונה לחלוטין ממבוגר מתפקד במאה ה – 19 או אפילו במאה ה – 20 … זה באמת עידן חדש. זה עידן של שינויים מהירים כל כך, עד שכמעט לא ניתן לעקוב אחריהם. זה עידן שבו כמות הידע בעולם עצומה. בכל רחבי העולם, אנשים מגלים וכותבים וממציאים רעיונות חדשים, ומחברים רעיונות ישנים לתוך יצירות חדשות, זהו גידול מהיר מאוד ותאוצה גדולה מאוד של ידע. נחוצים לנו מבוגרים שיודעים לתפקד בעולם שבו הידע הולך וגדל, ונעשה נגיש לכל אדם, דרך האינטרנט ובכל מיני דרכים אחרות, שלפני 10 – 15 שנה עוד לא היו קיימות אפילו. חשוב לזכור: למבוגרים שיחיו במאה ה – 21, תהיה גישה לידע ולמידע שהם רוצים, בכל עת ובכל שעה שיחפצו. זו התקופה שלנו, ועלינו לשאול את עצמנו מה אנחנו רוצים מבוגר בית ספר תיכון בתקופה כזאת עוד לפני שנתחיל לדבר על הערכה.
אני רוצה לחלק את זה ל - 2 חלקים באופן תיאורטי:
החלק הראשון, הוא החלק הרואה את בוגר בית הספר כפרט. לגביו אנו יכולים לומר: אנו רוצים שבוגר בית ספר תיכון יוכל לחיות חיים בעלי משמעות לעצמו.כלומר, שחייו ישביעו אותו, שבכל עת ובכל שעה הוא יוכל להגיד: "אני עושה משהו משמעותי, אני עושה משהו שמגשים את המגמות שלי". כדי לעשות זאת, הוא צריך תכונות שמאפשרות חיים בעלי משמעות. הוא צריך, למשל, הכרה עצמית. אדם צריך להכיר את עצמו, לדעת מי הוא. אם אינך מכיר את עצמך, לא תוכל לזהות באמת את המגמות שלך. אם אינך מזהה את המגמות שלך, אם אתה חי לפי המגמות של מישהו אחר, אתה לא יודע לבטח אם לחיים שלך יש משמעות.
נחוץ בטחון עצמי. כדי שיוכלו בכל עת ובכל שעה לסמוך על יכולתם לנהל חיים בעלי משמעות, אנשים צריכים להרגיש שהם שולטים על מהלך חייהם. הם צריכים להרגיש שהחיים שלהם, הם שלהם ואינם נתונים בידי מישהו אחר. צריך שתהיה להם מערכת של ערכים מבוססים ומגובשים, שהם מנהלים את חייהם על פיה, ומרגישים איתה נוח. ואין הכוונה לכך שעל אנשים לשנות את הערכים שלהם בכל רגע, כי העולם והחברה שסביבם משתנים. יציבות במערכת הערכים, היא כעין מצפן פנימי.
וחשוב גם: כישורים ביחסים בין אישיים. אנשים צריכים להיות מיומנים בניהול יחסים וקשרים עם אנשים אחרים. במאה ה – 21 זה חשוב יותר מאי פעם. בעידן המידע, הכול תלוי ביכולת ליצור קשרים עם מישהו אחר, יהיה מי שיהיה, בעולם! לפני מאה שנה אפשר היה להסתפק בקשרים עם האנשים הקרובים; משפחה, שכונה, עיר, או שבט. היום אנו צריכים שיהיה לנו קל ונוח לתקשר עם אנשים בכל העולם.
ולבסוף, מה שצריך יותר מכל זה סיפוק מהחיים. ההרגשה שהחיים טובים ומשביעי רצון. זה לא בהכרח אומר חיים קלים ונטולי בעיות. הכוונה היא שכשאני מסתכל על החיים שלי בכלל, אני מרגיש שאני חי טוב ואני שבע רצון מחיי.
תקציר הרצאתו של דני (פרופ' דניאל גרינברג ממייסדי בי"ס סדברי וואלי) ביום עיון בנושא "הערכה בחינוך הדמוקרטי", שהתקיים בסמינר אוהלו, בספטמבר 2004
מה אנחנו רוצים מִבּוֹגֵר בית ספר? לשם מה אנחנו מקימים בית ספר? מה התוצאה שאנחנו מקווים לה מבוגר בית ספר תיכון? זה תלוי בתקופה ובחברה. מה שאנחנו רוצים מבתי הספר שלנו, קשור קשר הדוק לסביבה החברתית שבה נמצא בית הספר, והתוצאה הרצויה לנו היא בוגר בית ספר שיוכל להיות מבוגר מתפקד במאה העשרים ואחת. זה שונה לחלוטין ממבוגר מתפקד במאה ה – 19 או אפילו במאה ה – 20 … זה באמת עידן חדש. זה עידן של שינויים מהירים כל כך, עד שכמעט לא ניתן לעקוב אחריהם. זה עידן שבו כמות הידע בעולם עצומה. בכל רחבי העולם, אנשים מגלים וכותבים וממציאים רעיונות חדשים, ומחברים רעיונות ישנים לתוך יצירות חדשות, זהו גידול מהיר מאוד ותאוצה גדולה מאוד של ידע. נחוצים לנו מבוגרים שיודעים לתפקד בעולם שבו הידע הולך וגדל, ונעשה נגיש לכל אדם, דרך האינטרנט ובכל מיני דרכים אחרות, שלפני 10 – 15 שנה עוד לא היו קיימות אפילו. חשוב לזכור: למבוגרים שיחיו במאה ה – 21, תהיה גישה לידע ולמידע שהם רוצים, בכל עת ובכל שעה שיחפצו. זו התקופה שלנו, ועלינו לשאול את עצמנו מה אנחנו רוצים מבוגר בית ספר תיכון בתקופה כזאת עוד לפני שנתחיל לדבר על הערכה.
אני רוצה לחלק את זה ל - 2 חלקים באופן תיאורטי:
החלק הראשון, הוא החלק הרואה את בוגר בית הספר כפרט. לגביו אנו יכולים לומר: אנו רוצים שבוגר בית ספר תיכון יוכל לחיות חיים בעלי משמעות לעצמו.כלומר, שחייו ישביעו אותו, שבכל עת ובכל שעה הוא יוכל להגיד: "אני עושה משהו משמעותי, אני עושה משהו שמגשים את המגמות שלי". כדי לעשות זאת, הוא צריך תכונות שמאפשרות חיים בעלי משמעות. הוא צריך, למשל, הכרה עצמית. אדם צריך להכיר את עצמו, לדעת מי הוא. אם אינך מכיר את עצמך, לא תוכל לזהות באמת את המגמות שלך. אם אינך מזהה את המגמות שלך, אם אתה חי לפי המגמות של מישהו אחר, אתה לא יודע לבטח אם לחיים שלך יש משמעות.
נחוץ בטחון עצמי. כדי שיוכלו בכל עת ובכל שעה לסמוך על יכולתם לנהל חיים בעלי משמעות, אנשים צריכים להרגיש שהם שולטים על מהלך חייהם. הם צריכים להרגיש שהחיים שלהם, הם שלהם ואינם נתונים בידי מישהו אחר. צריך שתהיה להם מערכת של ערכים מבוססים ומגובשים, שהם מנהלים את חייהם על פיה, ומרגישים איתה נוח. ואין הכוונה לכך שעל אנשים לשנות את הערכים שלהם בכל רגע, כי העולם והחברה שסביבם משתנים. יציבות במערכת הערכים, היא כעין מצפן פנימי.
וחשוב גם: כישורים ביחסים בין אישיים. אנשים צריכים להיות מיומנים בניהול יחסים וקשרים עם אנשים אחרים. במאה ה – 21 זה חשוב יותר מאי פעם. בעידן המידע, הכול תלוי ביכולת ליצור קשרים עם מישהו אחר, יהיה מי שיהיה, בעולם! לפני מאה שנה אפשר היה להסתפק בקשרים עם האנשים הקרובים; משפחה, שכונה, עיר, או שבט. היום אנו צריכים שיהיה לנו קל ונוח לתקשר עם אנשים בכל העולם.
ולבסוף, מה שצריך יותר מכל זה סיפוק מהחיים. ההרגשה שהחיים טובים ומשביעי רצון. זה לא בהכרח אומר חיים קלים ונטולי בעיות. הכוונה היא שכשאני מסתכל על החיים שלי בכלל, אני מרגיש שאני חי טוב ואני שבע רצון מחיי.